בשבת האחרונה סוף סוף הצלחתי לתאם ולהגיע לסיורים הקולינריים של איילת נחום. אנחנו חברות כבר הרבה זמן בפייסבוק ואני עוקבת אחריה באדיקות ורואה את כל הפוסטים שהיא מעלה עם כל סיורי האוכל בכל מיני ערים בארץ ובמקומות שלא הכרתי. בחרתי להגיע לסיור מחתרתי, אותנטי ומרתק איתה. איילת, מדריכה מנוסה שלקחה אותנו לכל המקומות המעניינים ביותר. סיירנו באזור נווה שאנן וגן לוינסקי, נהנינו מפסטיבל של ריחות וטעמים שמתרחש מידי שבת אחר הצהריים, עם מאות אנשים מקהילות ומסורות שונות. הכרנו את העולם הנסתר של שלוש קהילות החיות בשכונה. בסיור, ביקרנו במסעדות רבות, בכל מסעדה אכלנו מספר מנות מקומיות.
איך נראים החיים מקרוב באזור התחנה המרכזית החדשה? רבות דובר אודותיה, כולנו שמענו סיפורים, אבל מה קורה שם באמת? איילת לקחה אותנו להיות חלק מהסיפור ולהשתלב בתוך הפסיפס האנושי, הצבעוני והמורכב של דרום תל אביב ואזור התחנה המרכזית החדשה, עובדים זרים, מהגרים ותושבים וותיקים. 
הכרת קהילות המהגרים דרך הקולינריה בשכונת נווה שאנן בתל אביב, שכונה שיש בה יש ערב רב של מהגרי עבודה, גולים, מסתננים ומבקשי מקלט. קרוב לרבע מיליון עובדים זרים חיים בישראל, מתוכם עשרות אלפים הם מבקשי מקלט בישראל. כמו בכל מדינות העולם הם זקוקים למרכזים קהילתיים. המרכזים, הם לא מבנים, הם התקהלויות של מגורים, שירותים, ארגוני דת וכמובן מסעדות עם טעם מקומי מהבית. מה לא שמענו על העובדים הזרים, שהם אלימים, שהם גיס חמישי, שהם פוגעים בשוק העבודה הישראלי. בשקט בשקט מתחת לכל הכותרות הגדולות, מתקיימת באיזור התחנה המרכזית הישנה, סצנה גסטרונומית סודית ומחתרתית, שמעטים הישראלים המכירים אותה. סיור הטעימות בין מטבחי העובדים הזרים לוקח אותנו למסע מרתק של תרבויות, סיפורי מסע, ואנשים שמבקשים לחיות בכבוד.
השכונה, היא למעשה עיר בתוך עיר. ההליכה ברחובות השכונה, מרגישה כמו להיות בחו"ל. אנשים בעלי מראה לא שגרתי לנוף האורבני התל אביבי, צלילי שפות לא מוכרות וריחות עזים של בישולים מהמסעדות הקטנות המקומיות. מדרחוב נווה שאנן אשר במשך 50 שנים היה קרוי גם רחוב הנעליים של ישראל, התחלף לאזור סחר ובילוי שוקק חיים. הברים, המסעדות ודוכני המזון בשכונה נפתחו עבור אותם מהגרים, על ידי מהגרים מתוך צורך לספק להם את האוכל המוכר מהבית. לנו, יש הזדמנות לבקר באותם מסעדות, לטעום את האוכל הייחודי והססגוני שלהם, ודרך האוכל להכיר את האנשים מאחורי הסטיגמה ולהבין את ההיסטוריה שהובילה למצב הזה. בשכונת נווה שאנן בתל אביב, הצ'יינה טאון הישראלי, מקום הכי שוקק חיים שאתם יכולים לדמיין. בזמן שאצלנו בשבת רגוע בשכונת נווה שאנן ההמולה רבה. זהו יום החופש שלהם וכל העובדים הזרים עושים את הקניות שלהם ואוכלים במסעדות תבשילים מבית מוצאם שהכי מזכיר להם את הבית. הנקודה הראשונה בה עצרנו הייתה במסעדה הפיליפינית היחידה בארץ. פגשנו שם את השפית הצעירה והמוכשרת, אכלנו מטעמים פיליפיניים אקזוטיים. אגרולים צמחוניים במילוי ירקות, מרק חגיגי עם בשר אוסובוקו, פאד תאי עם שרימפס והייתה גם הגרסה הצמחונית ללא. בהגיענו השולחן היה כבר ערוך לכבודינו, הרוונו את צמאוננו עם מיץ מלון קר שהיה בצבע כתום ולרגע חשבתי שזה מנגו אבל בטעם זה היה לגמרי מלון מתוק וטעים !
במהלך הארוחה איילת סיפרה אודות המאכלים של הפיליפנים ואודות השפית. סיפור של הפנים מאחורי האוכל, וכמובן, פירוט קולינרי מקיף לגבי המזונות וחומרי הגלם של אותו המטבח.
בתמונה, מרק חגיגי עם בשר אוסובוקו, ציר בקר עמוק טעמים, עם חסה, בשר אוסובוקו נימוח ובצל ירוק ואגרול במילוי ירקות:
ירקות מוקפצים עם חלב קוקוס ופאד תאי מצוין:
קינוח חגיגי נוסח הפיליפינים:
כיום, רבים יכנו את שכונת נווה שאנן כחצר האחורית של תל אביב. ב-1921 הוקמה שכונת נווה שאנן, או בשמה הקודם, "שכונת הפועלים". 400 משפחות יהודיות אמיצות יצאו משערי יפו והפכו פרדסי תפוזים לשכונה בצורת מנורה. השכונה הוקמה עבור מעמד הפועלים. מאז עברה גלגולים רבים. בין השאר, היוותה את מרכז הנעליים הגדול בארץ במשך כ-50 שנים. עם השינוי הדמוגרפי בעולם בכלל, תופעת המהגרים לא פסחה גם על ישראל. בעיקר היא באה לידי ביטוי בדרום ת"א, בשכונה זאת. כך נוכל למצוא היום ערבוב של מיני מאכל, מטבחים מגוונים, צבעים וריחות שונים. אלה גם אלה מקרבים ולו במעט, את המהגרים לבית ממנו יצאו, לריחות ולטעמים עליהם גדלו, ואולי אפילו מהווים נחמה פורתא לגעגועים הפוקדים אותם הביתה. סיירנו כאמור באיזור נווה שאנן, גן לוינסקי ובעיקר בתוך התחנה החדשה שבשבת אחה"צ מתעוררת לחיים עם מאות אנשים מקהילות שונות בבגדים צבעוניים.
מה קרה מאז ועד היום שהוביל דווקא את השכונה הזו להיות עיר המהגרים הישראלית? התושבים הוותיקים בשכונה ובשכונות הסמוכות לא מקבלים את פניהם בברכה. איילת בסיור נגעה על קצה המזלג במעט סוגיות פוליטיות והומניות בנושא הגירת העבודה והשלכותיה על הקהילות הוותיקות. קהילות המהגרים בשכונה הם בעלי אופי שונה. פגשנו בפליטים ועובדים זרים, אכלנו במסעדה סודנית אריתראית מסורתית תבשילים פיקנטיים (צמחוניים) ומלוחייה.
על מצע של אנג'רה, לחם שטוח, עגול וגדול העשוי מטף שהותסס הוגשו תבשילים צמחוניים פיקנטיים כמו חומוס, שעועית, עדשים ומלוחיה. טעמה של האנג'רה חמצמץ ומרקמה ספוגי. האנג'רה נפוצה בקרב העמים החבשים ומהווה חלק חשוב במטבח האתיופי, הסומלי והאריתראי.
מלוח'יה היא מאכל המורכב מנזיד עלים צעירים של מלוכיה והיא נאכלת בד"כ עם וסוגים משתנים של בשר. בדרך כלל מלוח'יה מלווה באורז לבן. את המאכל מתקינים מעלים צעירים של מלוכיה שהופרדו מגבעוליהם.
אכלנו במסעדה ויטנאמית חדשה עם בשלנית שבישלה במנטה ריי חביתה ויטנאמית. במקום מאכלים וויטנאמים מסורתיים הכוללים בשר כמו שיפודים, נודלס, מנות עם אורז , אגרולים וירקות.
בתמונה, החביתה הוויטנאמית שהכילה נבטים ומקלות גזר והוגשה עם עלי חסה ורוטב שהכיל חומץ, מירין ופלפל צ'ילי.
ביקרנו בכנסייה קהילתית מקומית, אחת הכנסיות הרבות של העובדים הזרים וצפינו בדברים מנקודת מבטם.
ביקרנו בכנסיית גוספל ארתריאית בזמן תפילה והשתתפנו בטקס מסורתי. כולם היו לבושים באופן מהודר, הטקס כלל דרשה של הכומר, שירים ושמחה רבה. הטקס היה מאד עוצמתי, מרגש ומהפנט, לרגע חשבתי שאני בלואזינה ולא בארץ.
נכנסו אל לב מפלצת הבטון של דרום תל אביב היא התחנה המרכזית החדשה. עברנו בפינותיה החבויות של התחנה וגילינו שם מרכז תרבות יידיש, שוק אוכל פיליפיני, תערוכת גרפיטי ועוד. איילת הסבירה לנו על מצב התחנה כיום ואיך היא וההגירה שמתרכזת בה וסביבה, השפיעה ומשפיעה על האזור והתושבים.
בדרום ת"א יש הרבה מעבר למה שמוצג בתקשורת, פסיפס מרתק של דמויות מכל הגוונים, ישראלים, וותיקים וצעירים עם תרבות תוססת לצד מהגרים ומחפשי עבודה מרחבי העולם. בסיור בנווה שאנן פגשנו ודיברנו עם אנשי השכונות, נחשפנו לתרבויות לא מוכרות לנו. התחנה המרכזית החדשה בתל אביב היא מיקרוקוסמוס המכיל שלל תופעות חברתיות ותרבותיות מרתקות, שבהיותן חריגות בכל קנה מידה מהקנון הישראלי הן מודרות מעין הציבור, ומושלכות הצידה אל מחוץ לתודעתו. אף על פי כן, או שמא דווקא בזכותה של הדרה זו, מתגלה המתחם כמעין אזור מפורז- שטח הפקר, מנושל מכל מעמד תרבותי אך פורה ויצירתי בעצמו.
לעיתים נדמה כי המקום קפא, כאילו כל הפעילות בו עומדת מלכת. המחשבה הזו מוטעה, במרחב עצום הממדים הזה, בעל אינספור הדלתות, החללים הפתוחים והתקרות הגבוהות, המובלעות והמסדרונות, עמוק בתוך הלבירינט המורכב הזה חיה ופועמת מציאות חיים מגוונת ועשירה, הממציאה עצמה מחדש מדי יום ביומו.
התחנה המרכזית החדשה על אוכלוסייתה ההטרוגנית, ייעודה הפשוט, ומרחביה הבלתי נדלים, משמשת קרקע פורייה לאמנים ויוצרים מתחומי האמנות והתרבות השונים אשר מציגים במתחם התחנה המרכזית. ביקרנו במוזיאון היידיש שבחר את מעוזו דווקא בתוך התחנה המרכזית החדשה. פגשנו את השחקן הנפלא מתאטרון גשר, שרנו איתו שירים ביידיש כמובן.
“יונג יידיש” היא עמותה שלא למטרות רווח, אשר הוקמה ב-1993 במטרה כפולה, לשמר ולהנחיל את תרבות היידיש המסורתית ולעודד יצירה מקורית ופעילות תרבותית יידית עכשווית. חברי העמותה ותומכיה רואים ביידיש שפה חיה, חלק הכרחי של המורשת התרבותית שלנו, שפה בה אפשר לעסוק לא רק מתוך התבוננות לעבר, אלא גם תוך מבט לפנים, אל תרבות ישראלית חדשה, שתעודד את קיומן של מורשות יהודיות שונות כחלק מחיי הרוח של הציבור הישראלי.
גילנו עולם עשיר בתוך התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, טעמנו אוכל של המהגרים הזרים שחיים בתחנה.
במהלך הסיור טעמנו מאכלים מארבעת קצוות עולם והכרנו את המקומות בהם לקנות מעדנים מפתיעים, תבשילים בידיים אותנטיות מכל הלב ווחומרי גלם אותנטיים במכולת הסינית בשם דרגון.
סיור חובה לכל הבשלנים ולאלו שמתגעגעים לטיול הגדול לארצות רחוקות.
סיור מפתיע, מרתק ומרגש בדרום תל-אביב שהתמקד במגוון נושאים חברתיים אקטואליים, הפסיפס האנושי המיוחד שנוצר בשנים האחרונות באזור התחנה הישנה והחדשה, עובדים זרים, מהגרים ותושבים וותיקים.
נהנינו מטעימות מכל קצוות עולם, מפגש קולינרי, אנושי ומסעיר, מסע בטעמים וריחות.
* מחיר 220 ש"ח, עלות הסיור כוללת 8 טעימות.
* רב הטעימות מתאימות לצמחונים.
* לפרטים והרשמה -052-2991021
הסיורים מתבצעים הן באנגלית והן בעברית.
איילת נחום -מורת דרך קולינרית.
מייל של איילת: Ayeletours@Gmail.com
אתר של איילת: www.ayeletours.co.il
פייסבוק של איילת נחום: https://www.facebook.com/ayeletours
רב התמונות שלי. בנוסף קרדיט תמונות לרוני חפר, אליאן דנקר ודבי שטראוס.
מוזמנים להצטרף לעמוד הפייסבוק שלי, עדי עזרא: https://www.facebook.com/adi.e.ezra.3
לאינסטגרם שלי,עדי עזרא: https://www.instagram.com/adi_ezra_aaaa/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה